פסק-דין בתיק עפ"ג 46720-05-10

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (ס. הנשיאה, כב' השופט ש' פיינברג) בת"פ 8983/09.

1.         המערער הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של ניכוי מס תשומות בלא שיש  לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1976 (להלן: "החוק"), וזאת במטרה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117 (ב)(5) לחוק. כתב האישום נגד המערער ושתי חברות שהוא היה מנהלן, כלל שני אישומים, כאשר במסגרת האישום הראשון נאמר כי נוכו תשומות בסך של למעלה מ -  2.7 מיליון ש"ח ובאישום השני סך התשומות שנוכה היה למעלה מחצי מיליון ש"ח.  במסגרת גזר הדין הוטל על הנאשם, בין היתר, עונש מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים. הערעור מופנה, הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.

2.         יצוין כי תחילה הגיש המערער ערעור רק לעניין גזר הדין. הערעור הובא לפני הרכב בראשות ס' הנשיאה כב' השופט צ' סגל, ושם הובהר ע"י ב"כ המערער כי הנו מבקש להגיש ערעור גם על הכרעת הדין. לפיכך,הוחלט להעביר את הדיון בערעור על הכרעת הדין וגזר הדין לפני הרכב בראשות כב' השופט י' שפירא. דיון בערעור נקבע ליום 25/11/10. לאותו דיון לא הוגשו נימוקי הערעור, זאת בטענה שהסנגור קיבל את הייצוג יומיים לפני אותו מועד. בסופו של דבר, הוחלט כי הערעור יידון לפני מותב אחר. יחד עם זאת נקבע כי המערער יגיש בתוך 7 ימים מאותו מועד בקשה מפורטת ומנומקת להרחבת ערעורו, אף בנושא ההרשעה. לאחר מכן ניתנה ארכה לסנגור, לבקשתו, להגשת נימוקי הערעור, במסגרת בקשה למתן הוראות, בעיקר בשאלת ההרשעה, אולם גם המועד שנקצב לכך חלף זה מכבר. רק היום הובאו לעיוננו שני מסמכים שהוגשו ע"י הסנגור לבית המשפט אתמול. המסמך האחד נושא כותרת "בקשה לחזרה מהודיה", והשני נושא כותרת "הודעת ערעור מפורטת". לפנים משורת הדין התרנו לסנגור להשמיע טיעונים לגופו של עניין, על אף האיחור הרב בהגשת נימוקי הערעור.

3.         באשר להכרעת הדין, טען הסנגור כי לא קוימה חובת השימוע בנוגע למערער. באשר להודאה עצמה, נטען כי הנאשם לא היה מודע לטיב הודאתו. לדבריו  הודה המערער בלא שהבין במה דברים אמורים והיה סבור כי הוא מודה בניכוי מס תשומות בסך של חצי מיליון ש"ח בלבד. עוד נטען, כי נוכח העובדה שהופנה לשירות המבחן, היה אף סבור שלא יוטל עליו עונש מאסר בפועל. עוד נטען כי לא הובן כהלכה, לרבות על ידי קצין שירות המבחן.

4.         דין טענות המערער באשר להרשעה - להידחות: מפרוטוקול בימ"ש קמא מיום 7/5/2009, עולה כי שני מכתבים הומצאו למערער בנוגע לשימוע ואולם סנגורו טעם כי מסמכים אלו לא הגיעו לידיו. בדיון מיום 19/5/09 המציאה באת כח המשיבה לידי בא כח המערער אישורים על כך שהודעות השימוע הומצאו לידיו של המערער ובא כוח המערער לא שב לטעון לעניין אי השימוע. באותו דיון השיב סנגורו דאז של המערער לכתב האישום, הובעה כפירה בעיקרם של דברים. לפיכך נקבע דיון לשמיעת ראיות. במועד שנקבע לשמיעת ראיות, חזר בו המערער, באמצעות בא כוחו דאז מכפירתו, הודה בכתב האישום והתבקש תסקיר שירות מבחן. לאחר שהתקבל תסקיר שירות מבחן (שנערך על ידי קצינת מבחן דוברת השפה הערבית כפי שניתן ללמוד מהתסקיר), התקיימו טיעונים לעונש וניתן גזר דין.

5.         לאור האמור, לאור העובדה שהנאשם היה מיוצג ע"י סנגור דובר שפתו, לאור העובדה שמלכתחילה המערער כפר בעובדות כתב האישום והעלה טענות מפורטות באשר למהות כפירתו וחזר בו מכפירתו אך ביום שנקבע לשמיעת ראיות, אין מקום להתיר למערער לחזור בו מהודאתו שכן מהנסיבות המתוארות לעיל, לא התקיימו הכללים המאפשרים חזרה מהודאה אשר מתאפשרת רק בנסיבות חריגות, לרבות עיתוי הבקשה לאפשר חזרה מההודיה (ר': ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא (2) 572, 579; ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (1) 577, 621 - 616; ע"פ 763/03 שמואל נ' מדינת ישראל; ע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (4) 145,152).

6.         באשר לעונש: דין הערעור להידחות אף בנקודה זו. אמנם המערער נטול הרשעות קודמות והודה בעבירות המיוחסות לו. אולם כנגד זו עומדת לחובתו העובדה שניכה מס תשומות בסכום של למעלה משלושה מיליון ש"ח, שעה שלא הייתה לו זכות לעשות כן, ובכך גרע מאוצר המדינה סכום זה. מדובר במעשים שהשתרעו על פני כשנתיים ימים ובסכום עתק.

7.         נוכח כך, העונש שהוטל על המערער, אף בנסיבותיו האישיות הנו עונש ראוי, נוטה אולי לקולא, ואין מקום להתערב בו.

8.         לפיכך הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 17/2/11 עד השעה 09:00 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים.

<#4#>

ניתן והודע היום כ"ט שבט תשע"א, 03/02/2011 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: עדי ישראל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: